Vayedaber

Yevamoth

Daf 67b

סַנְדָּל שֶׁנִּפְסְקוּ אָזְנָיו נִפְסְקוּ חֹבְטָיו נִפְסְקוּ תֻרְסִיּוֹתָיו אוֹ שֶׁפֵּירְשָּׁה אַחַת מִכַּפָּיו טָהוֹר. נִפְסְקָה אַחַת מֵאָזְנָיו אַחַת מֵחֹבְטָיו אַחַת מִתֻּרְסִיּוֹתָיו אוֹ שֶׁפֵּירְשָׁה רוֹב כַּפָּיו 67b טָמֵא. רִבִּי יוּדָה אָמַר. הַפְּנִימִית טְמֵיאָה וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי טֶבֶלַיי חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִיּבִי יוּדָה לְעִנְייָן שַׁבָּת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא לְגַבֵּי רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אָמַר לֵיהּ. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין בְטוּמְאָה כָּךְ הֵן חוֹלְקִין בְּשַׁבָּת. וְהוֹרֵי לֵיהּ כְּרַבָּנִן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי וּשְׁמַע מֵימַר. (אֵין) הֲלָכָה כְּרִיּבִי יוּדָה. וְהוּא מוֹרֵי לֵיהּ כְּרַבָּנִן. רִבִּי אָחָא בַר יִצְחָק הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי זְעִירָה. וְשָׁאַל רִבִּי זְעִירָה לְרִבִי אִימִּי. אָמַר לֵיהּ. אִם כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְטַמֵּא מוּתָּר לָצֵאת בּוֹ. וְאִם כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְטָהֵר אָסוּר לָצֵאת בּוֹ. וְלָא אַפַּק גַּבָּהּ כְּלוּם.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

סנדל שנפסקו אזניו. ברייתא בבבלי פ' ואלו קשרים דף קי''ב וגרסי' נמי להאי סוגיא הכא פ' במה אשה:

אחת מכפיו. שניטל כל הכף שלו וזהו מה שתחת פרסות הרגל זול''א בלע''ז:

טהור. דתו לא מתקני ליה וא''נ מתקני ליה חידוש הוא והשתא מיהא בטל ליה:

טמא. לא פרחה טומאתו מעליו דאכתי מנא הוא ואפילו נפסקה החיצונה דאי בעי מפיך ליה מימין לשמאל ונמצאת חיצונה נעשית פנימית:

הלכה כר' יודה לענין שבת. כדלקמן דחלוקין נמי בשבת ואם נפסקה החיצונה אסור לצאת בו ברה''ר:

הוה ליה עובדא. שנפסקה לו החיצונה:

והורי ליה כרבנן. דמנא הוא ומותר לצאת בו בשבת:

ושמע מימר הל' כר' יודה גרסי'. בתמיה הלא שמע לרב דאמר לעיל הל' כר''י לענין שבת ואמאי הורה לו כרבנן:

אם כדברי שהוא מטמא כו'. דכחלוקין לענין טומאה כך לענין שבת:

ולא אפיק גבי' כלום. שלא הוציא ממנו דבר ברור לומר הלכה כדברי מי:

תַּנֵּי. אֲבָל מְטַייֵל הוּא בּוֹ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְפֶתַח חֲצֵירוֹ. רִבִּי אָחָא וְרִבִּי זְעִירָא הֲווֹן מְטַייְלִין בְּאִיסְרָטִן. אַפִּיק סַנְדְּלָא דְּרִבִּי אָחָא. מִן דְּמָטוּן פִּילֵי אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. הַהֵן פֶּתַח חֲצֵירָךְ. רִבִּי אָחָא כָּרַךְ סִבְנָה. רִבִּי אַבָּהוּ כָּרַךְ אַגִּיד מלבניקי. סָבַר רִבִּי אַבָּהוֹ. אִגּוּד מלבניקי מִן הַמּוּכָן הוּא. רִבִּי יוֹנָה טָֽלְקָא לַחֲנוּתָא דַחֲלִיטְרָא. וִיקָר אַף צִיבְחָר הֲוָה. סֻדְדָה יָקָר שֶּׁלְּרִבִי לָֽעְזָר מְסַלֵּק לָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מַהוּ לְהַחֲלִיף. אֲמַר לֵיהּ שָׁרֵי. אֲפִילוּ כָּךְ אֲמַר לֵיהּ. פּוּק חֲמֵי חַד סָב וּסְמַךְ עֲלוֹי. נְפַק וְאַשְׁכַּךְ רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וּשְׁאַל לֵיהּ וְשָׁרָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁהִיא מִן מַלְבּוּשׁ. דְּתַנִּינָן אוֹ בְשֶׁלַּשְּׂמֹאל בָּיָּמִין חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. הָדָא דְּתֵימַר לְרוֹחָב. אֲבָל לְאוֹרֶךְ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא חוֹפֶה אֶת רוֹב הָרֶגֶל.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

אבל מטייל הוא. אם נפסקה לו ברה''ר או בכרמלית מטייל בו משום דלא מינטר ליה:

עד שמגיע לפתח חצירו. דאז צריך להניחו שם דמינטר ליה ואסור ליתן בידו להצניעו וכדלקמן:

באיסרטן. ברה''ר:

אפיק סנדלא. נפסקה סנדל שלו ולא הרגיש כלום:

מן דמטון פילי. כשהגיעו לשער חצרו:

ההן פתח חצרך. זה פתח חצר שלך וצריך אתה להניחו כאן וכלומר דמתחילה לא רצה להגיד לו שנפסקה סנדלו שמותר לטייל בו עד פתח החצר:

כרך סבנה. סיב של דקל היה כורך על הסנדל כשנפסק בהילוכו:

אגוד מלבניקי. אגודה של גמי לח. הערוך:

מן המוכן הוא. הואיל וחזי למאכל בהמה מותר לטלטלו לכרוך בו וכעין דאמר בבבלי שם ר' ירמיה הוי קאזיל בתריה דר' אבהו בכרמלית איפסיק רצועה דסנדלי' א''ל מאי נעביד א''ל שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה וכרוך עילוי' וכן שמעינן משם דבחצר אסור לטייל בו גבי אביי דהוי קאי קמי דרב יוסף איפסיק רצועה דסנדליה אמר מאי אעביד וא''ל שבקי' ומ''ש מדר' ירמיה התם לא מינטר הכא מינטר:

טלקיה. השליכו וישליכה אל ארץ אחרת ת''י וטלקינון לארע אוחרן:

לחנותא דחליטר'. חנות שמוכרין בו מיני חליטין ורקיקין הערוך. ורבים מצוין שם וככרמלית היא דאע''ג דחנות בעלמא רה''י היא הכא הואיל ושכיחי בה רבים דמיא לבקעה בימות החמה דהויא נמי כרמלית משום דשכיחי בה רבים וראיה לזה מדאמרי' בהאי תלמודא בריש שבת איזו היא כרמלית ר' יסא בשם ר' יוחנן כגון חנותי' דבר יוסטיני אלמא דזמנין משכחת לה לחנות לדונה ככרמלית והתם נמי משום דשכיחי שם רבים:

ויקר אף ציבחר הוה. כלו' דאשמעינן הכא חשיבותן דהני אמוראי ר' יונה ור' לעזר דאע''ג דמדינא מותר לטייל בו עד פתח החצר א''נ ע''י כריכת גמי לח כדלעיל מ''מ הן החמירו על עצמן ור' יונה נהג כשנפסק' לו סנדלו השליכו מעליו לכרמלית ואע''ג דעדיין לא מינטר ליה שפיר דשכיחי בה רבים מ''מ לא רצה לטייל בו משם לפתח חצירו כיון דמינטר ליה קצת והיינו דקאמר ויקר אף ציבחר הוה כלומר דחשיבות הוא ואעפ''י שלא היה אלא חשיבות מעט נגד חשיבות דר' לעזר לקמיה מ''מ חשיבות וחומרא יתירא היא:

סדרה יקר של ר' לעזר מסלק לה. כלומר אבל סדר ומנהג חשיבות של ר' לעזר היה שהיה מסלק ממנו לגמרי במקום שנפסקה ולא רצה לטייל בו כלל משום חומרא ואזהרה יתירא ביותר:

דדין הות פירושא דהאי מלתא:

מהו להחליף. אם נפסקה החיצונה אם מותר להחליף של שמאל בימין ולצאת בו בשבת ואליבא דר' יודה קא מיבעיא ליה דאמר אם נפסקה החיצונה תו לא הוי מנא ואם מחליף לה מי נימא דאכתי חזיא ליה:

אפי' כך אמר ליה פוק חמי כו'. אפ''ה אמר לי' צא וראה אם יש עוד איזה זקן וחכם אחד שיורה כן ואז תוכל לסמוך להלכה למעשה:

מתני' אמרה שהוא מין מלבוש. ממשנתינו שמעינן דחזי להפוכי ומין מלבוש הוא דקתני בשל שמאל בימין חליצתה כשירה והואיל בעלמא סנדל הוא משום דחזי להפוכי הכא נמי חזי להפוכי:

הדא דתימר לרוחב. הא דאמרינן לעיל או שפירש רוב כפיו טמא דעדיין מנא הויא דוקא שנפרש לרוחב דמתיישב עדיין על הרגל אבל אם פירש לאורך צריך שיהא בצד השלם שלא נפרש שיעור כדי שיהא חופה את רוב הרגל:

Yevamoth

Daf 68a

משנה: חָֽלְצָה וְרָֽקְקָה אֲבָל לֹא קְרָאתָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. קְרָאתָה וְרָֽקְקָה אֲבָל לֹא חָֽלְצָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. חָֽלְצָה וּקְרָאתָה אֲבָל לֹא רָֽקְקָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר כָּכָה יֵעָשֶׂה כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מְעַכֵּב. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה מִשָּׁם רְאָיָה. כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ כָּל דָּבָר שֶּׁהוּא מַעֲשֶׂה הָאִישׁ.

Traduction

Si une veuve a déchaussé son beau-frère et craché devant lui, mais n'a pas énoncé les mots à réciter, la cérémonie est valable; si elle a récité les mots exigibles et a craché, mais n'a pas déchaussé, la cérémonie n'est pas valable. Si elle a déchaussé et récité les mots en question, mais n'a pas craché, selon R. Eliézer, la cérémonie est sans valeur; selon R. aqiba, elle est valable. R. Eléazar déduit des mots: Ainsi il sera fait (Dt 25, 9), que tout acte non accompli invalide la cérémonie. Au contraire, lui dit R. aqiba, des mots '' ainsi il sera fait à l'homme '', on déduit que les actes seuls à accomplir sur l'homme (à son pied) rendraient la cérémonie impropre.

משנה: הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֵרֶשֶׁת שֶׁחָֽלְצָה וְהַחוֹלֶצֶת לַקָּטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. קְטַנָּה שֶׁחָֽלְצָה תַּחֲלוֹץ מִשֶּׁתַּגְדִּיל וְאִם לֹא חָֽלְצָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה.

Traduction

Le déchaussement opéré sur un sourd-muet, ou par une sourde, ou sur un garçon mineur, est sans valeur. Si une mineure a déchaussé un beau-frère elle devra recommencer une fois devenue grande; cependant, en cas d'omission, la première cérémonie serait pourtant valable.

Pnei Moshe non traduit

מתני' החרש שנחלץ. חליצתו פסולה שאינו פוטרה במקום שיש אח אחר כשר:

והחרשת שחלצה. פסולה שהיא עצמה אינה נפטרה בחליצתה ואין לה תקנה אלא ביבום ואם רצה אח''כ להוציא מוציא בגט:

והחולצה לקטן. בגמ' מוקי לה כר''מ:

קטנה כו' ואם לא חלצה חליצתה כשרה. ובנוסחת הבבלי גריס חליצתה פסולה דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש וכתבו התוס' דף ק''ה ד''ה קטנה דהאי תלמודא סובר דהא דמקיש רבי מאיר אשה לאיש היינו מדרבנן אבל לחכמים והיינו ר' יוסי שם חולצת לכתחילה:

הלכה: חָֽלְצָה וְרָֽקְקָה כול'. שְׁמוּאֵל אָמַר. חָֽלְעָה וְלֹא רָֽקְקָה תָרוֹק. וְאַתְיָא כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. חָֽלְצָה אֲבָל לֹא קְרָאתָה וְלֹא רָֽקְקָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. עוֹד הִיא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. דִּבְרֵי חֲכָמִים רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה זְרִיקָן מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רַב. חָֽלְצָה וְלֹא רָֽקְקָה רָֽקְקָה וְלֹא חָֽלְצָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶּׁתַּחֲלוֹץ וְתָרוֹק. רִבִּי בָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. הִקְדִּימָה רְקִיקָה לַחֲלִיצָה. אָמַר לֵיהּ. כְּמִי שֶּׁהֵן עַל הַסֵּדֶר. קִידֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁלְּסוֹפִין. אָמַר לֵיהּ. בְּתֵנְייָן שֶׁבּוֹ קִידֵּשּׁ. מַהוּ לִפְתּוֹחַ חֲלוֹן מִצְרִית לַחֲצַר הַשּׁוּתְפִין לְמַעֲלָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אֲנָן אָֽמְרִין. לִסְתּוֹם אַווֵירָא בְּעָֽלְמָא בְאַפּוֹי. אָמַר רִבִּי נָסָא. כֵּן אָמַר. מָאן דְּבָעֵי מֵיעֲבַד בֵּיתָא כְּמִין שׁוֹבָךְ לֹא שָֽׁמְעִין לֵיהּ.

Traduction

Samuel dit: si la femme a déchaussé, mais n'a pas craché, elle devra accomplir ce dernier détail, conformément à l'avis de R. Eléazar (qui fait de ce détail une condition essentielle). R. Ila dit au nom de R. Eléazar: si la femme qui a déchaussé n'a pas lu les mots à réciter, ou n'a pas craché, le déchaussement est nul; c'est aussi l'avis de R. Eléazar (qui, selon R. Ila, fait de la lecture une condition essentielle). -Mais, selon les autres sages, comme l'a expliqué R. Aba au nom de R. Juda (476)Ci-dessus, 2., ou comme R. Zeriqan penche à le dire au nom de Rav, si la veuve a déchaussé et n'a pas craché, ou si elle a craché sans déchausser, il n'y a rien de fait (l'acte est nul), jusqu'à ce qu'elle déchausse et crache. R. Aba demanda devant R. Imi: quelle est la règle si la femme a craché avant de déchausser? On suppose, répond R. Imi, que l'ordre a été régulier (à l'inverse). Si l'on a consacré une femme en mariage, en donnant (pour douaire) une branche de figuier chargée de fruits non mûrs, tiendra-t-on compte de la valeur minime du bois? -Non, fut-il répondu, on se règlera d'après les figues (même tardives) qui y adhèrent. On demanda encore: est-il permis d'ouvrir une fenêtre égyptienne (œil-de-bœuf) sur une cour commune à plusieurs propriétés (sans l'assentiment des riverains), à la hauteur d'au moins quatre coudées du sol? -Oui, fut-il répondu, car on ne peut boucher à personne l'air ambiant. Selon R. Nassa, R. Imi répondit ainsi: celui qui veut donner à son mur l'aspect d'un pigeonnier (à petites ouvertures) le peut certainement; de même, la fenêtre égyptienne pourra être ouverte.

Pnei Moshe non traduit

עוד היא דר''א. זו דברי ר''א דקריי' מעכבא:

דברי חכמים. אבל דברי חכמים כדאמר רבי בא כו' דחליצה ורקיקה מעכבין אבל לא קריאה ומסקנת דברי רבי הילא היא. אבל בבבלי מסיק כרבי עקיבה דרקיקה נמי לא מעכבא:

הקדימה רקיקה לחליצה. מהו:

כמי שהן על הסדר. דכסדרן לא מעכבא וכן אמר בבבלי דף ק''ה:

קידש. ועוד שאלו ר' בא לר' אימי אם קידש מי חטאת בגופו של סופין. ספוג מהו שיהו כשרים דבפ''ו דפרה תנן המקדש בשוקת והיה בו ספוג המים שבתוך הספוג פסולין דלאו כלי הוא ואנן מים חיים אל כלי בעינן והיינו דבעא מיני' הכא אם קידש בגופו של ספוג אם המים מקודשין:

א''ל בתניין שבו קידש. כלומר במים השניים שבשוקת יקדש ולא בשל ספוג כדאמרי' שם כיצד יעשה יזלף עד שמגיע לספוג. ולבי מגמגם בה דמאי בעי מיניה הא מתני' היא לכך נראה דגרסינן קידש בנופו של סופין ולענין קידושי אשה מיירי וסופין הן תאנים שאינן מבושלין כל צרכן כמו סופי תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים. ובעי אם קידש בנוף ובו סופי תאנים אם אמרינן דדעתו אתאנים ולא הוי קידושין דאינן ראוין לכלום או דדעתי' אנופו ואם יש בו שוה פרוטה מקודשת וא''ל בתניין. כמו בתאנים דדעתיה אתאנים שבו לקדשה וצריך שיהא בהן שוה פרוטה. תניין כמו תינין:

מהו לפתוח. ועוד שאלו אם מותר לפתוח חלון המצרית והוא חלון קטן שעשוי להביט דרך שם לשמור פרדיסו וגנתו כדתנן פרק חזקת הבתים איזו חלון המצרית כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה ואם אותו החלון מותר לפתוח לחצר השותפין למעלה מד' אמות דהואיל דלאו קביעותא הוא לא חיישינן ולא הוי בכלל הא דתנן שם לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין:

כן אנן אמרין לסתום אוירה בעלמא באפוי. בתמיה אם אנו נאמר דיכול למחות בידו ולסתום אויר העולה בפניו דאפי' חלון המצרית לא יוכל לפתוח למעלה מד' אמות דודאי בזה אין יכול למחות בידו:

אמר ר' נסא. דהוא נמי סבר הכי אלא דאמרה בדרך אחר וג''כ בלשון בתמיה אם כן אומרים:

מאן דבעי למיעבד ביתא כמין שובך. כלומר בחורים קטנים שאינן עשוים אלא כחורי שובך לא ישמעון לו בתמיה דמה היזק יש לזה האחר. ובבבלי פרק חזקת דף נ''ט איפליגו ר''י ורבי אילעאי אם יכול למחות למעלה מד' אמות ולפי' הרשב''ם שם דבחלון צורית מיירי לא פליגא אדהכא אבל לפי' ר''ת שם דבחלון המצרית קאמר צ''ל דאתייא האי דהכא דלא כרבי אילעאי דאמר שם דיכול למחות:

וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר. לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִן לְעֵינֵי הַזְּקֵינִים. פְּרָט לְבֵית דִּין הַסּוּמֶא. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְרִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר. הַיְּמָנִית מְעַכֶּבֶת. וְהָכָא הוּא אָמַר. אֵין הַיְּמָנִית מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן דִּכְתִיב יְמָנִית הַיְּמָנִית מְעַכֶּבֶת. בְּרַם הָכָא דְלֵית כְּתִיב יְמָנִית אֵין הַיְּמָנִית מְעַכֶּבֶת. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי צַיידָנִייָה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. אָזְנוֹ אָזְנוֹ. מַה אָזְנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן הַיְּמָנִית אַף כָּאן הַיְּמָנִית. 68a וְאָמַר רַגְלוֹ רַגְלוֹ. מָאן דְּאִית לֵיהּ אָזְנוֹ אָזְנוֹ. לֵית לֵיהּ רַגְלוֹ רַגְלוֹ. וְהָא תַנֵּי בְשֶׁם רִבִי לִיעֶזֶר רַגְלוֹ רַגְלוֹ. הֲוִי תַּרְתֵּי מַתְנַייָן אִינּוּן עַל דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. מָאן דְּאִית לֵיהּ אָזְנוֹ אָזְנוֹ. אִית לֵיהּ רַגְלוֹ רַגְלוֹ. מָאן דְּלֵית לֵיהּ אָזְנוֹ אָזְנוֹ. לֵית לֵיהּ רַגְלוֹ. וְהָדָא מַתְנִיתִין דְּלֵית לֵיהּ אָזְנוֹ אָזְנוֹ וְלֹא רַגְלוֹ רַגְלוֹ.

Traduction

Pourquoi, selon R. Eliézer, le déchaussement effectué la nuit est-il sans valeur? C'est qu'il est dit (Dt 25, 9): aux yeux des anciens; il faut donc voir au moment de la cérémonie. Comment les autres rabbins interprètent-ils cette expression? Elle a pour but d'exclure, disent-ils, des juges aveugles. R. Yohanan demanda si pour la suite R. Eléazar n'est pas en contradiction avec lui-même: il dit ailleurs (475)Au sujet du lépreux, (Negaim 14, 9). qu'il est indispensible de faire en sorte que la cérémonie (de purification) ait lieu sur la place droite, tandis qu'ici il ne l'exige pas (il déclare l'acte valable, même au pied gauche)? C'est qu'ailleurs, fut-il répondu, la spécification de la droite (Lv 14, 14) indique que c'est une condition absolue; tandis qu'ici (pour le lévirat), le texte ne spécifie pas qu'il s'agira de la droite, et elle n'est pas exigée. R. Yossé Tzeïdania (de Sidon) a exposé, devant R. Jérémie, l'analogie à tirer des termes oreille, au sujet de l'esclave à perpétuité (Ex 21, 6) et au sujet du lépreux (Lv 14, 14); et, comme pour ce dernier, il s'agit de la droite, il en sera de même du premier. Pourquoi ne pas établir, à l'égard du pied pour le lévirat, la même déduction tirée du mot pied employé pour le lépreux, concluant qu'il s'agit de la droite? -Non, même celui qui admet l'analogie entre les deux termes oreille ne la pousse pas plus loin au sujet du pied (qui ne comporte rien de superflu). Mais un enseignement ne dit-il pas que, selon R. Eleazar aussi, on établit l'analogie entre les deux mots pied (et au sujet du lévirat, celui-ci de gauche est impropre)? C'est qu'il y a deux manières différentes de rapporter l'avis de R. Eleazar: d'après l'une, les déductions d'analogie portent aussi bien sur l'oreille que sur le pied; d'après l'autre, on ne tire parti d'aucune analogie entre ces termes, et c'est l'opinion adoptée par notre Mishna (où il est dit que l'acte accompli même au pied gauche est valable selon R. Eleazar).

Pnei Moshe non traduit

ומה טעמא דר' ליעזר. במתני' דפוסל חליצה בלילה דכתיב לעיני הזקנים פרט בלילה:

מחלפא שיטתיה דר' ליעזר דתמן. במצורע הוא אמר הימנית מעכבת כדתנן פי''ד דנגעים אין לו בהן יד בהן רגל אזן הימנית אין לו טהרה עולמית ר''א אומר נותן על מקומן ר''ש אומר אם נתן על של שמאל יצא דע''כ לא מכשר ר''א אלא על מקומן דס''ל לא בעינן קרא כדכתיב ועכ''פ פליג על דר''ש דלא יצא אם נתן על של שמאל והכא הוא מכשיר בחליצה בשמאל. וקאמר ר' יוסי. דמאי קושיא דהתם כתיב הימנית והכא לא כתיבא רגל הימנית:

אזנו אזנו. דילפינן ג''ש לרציעה שהיא באזן הימנית מאזנו דמצורע:

ואמר רגלו רגלו. כלומר דפריך דנימר נמי ג''ש רגלו דחליצה מרגלו דמצורע:

מאן דאית ליה כו'. כלומר דאפילו מאן דיליף ג''ש אזנו אזנו אפילו הכי לא יליף רגלו רגלו וטעמא כדאמר בבבלי פירקין שם דאזן אזן מופנה רגל רגל לא מופנה:

והא תני. ברייתא בשם ר' ליעזר דאית ליה ג''ש רגלו רגלו ופוסל בשמאל:

ומשני הוי. ע''כ ש''מ דתרין תנאין אליבא דר''א:

מאן דאית ליה כו'. כלומר דלהאי מאן דאמר ס''ל דילפינן לתרווייהו והאי מ''ד סבירא ליה דלא ילפינן כלום לא אזן אזן ולא רגל רגל ולא סבירא להו להני תנאי לחלק בין מופנה ללא מופנה אליבא דר''א אלא דמר יליף ג''ש ממצורע ומר לא יליף ליה:

והדא מתניתא. משנתינו דמכשיר בשמאל סבירא ליה כמאן דאמר דלא יליף ממצורע:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source